צרו קשר

ריענון לארגז הכלים ההורי

א. "לא רוצה לבוא"!
הנה, שוב זה קורה. כל המשפחה מחכה לנטלי והיא לא באה. כולם כבר חגורים באוטו, מתרגשים ומצפים לטיול, ונטלי בת ה-16 ספונה בחדרה הנעול, אין יוצא ואין בא.
- "לא יכול להיות שזה יימשך כך! נטלי חייבת להיות פה, זה לא מעניין אותי!"
- "כן, אבל היא לא באה. ניסינו כבר את הכל וזה לא עוזר..."
ההורים של נטלי מאוד רוצים שהיא תהיה חלק מהמשפחה, שתשתתף במפגשים משפחתיים בכלל ובטיול בפרט, אבל היא מופיעה לסירוגין לפי שיקול דעתה. ההורים מרגישים שהם עשו כבר כל מה שהם יכולים כדי שנטלי תבוא לטיול, אך ללא הועיל.

ב. גישה ממוקדת פתרון
הגישה ממוקדת פתרון ((soloution focus מציעה את "עקרון היעילות", שבה השאלה המרכזית שצריכה ללוות את ההורה היא האם אופן התגובה שלי כהורה עובד או לא עובד? האם התגובה מקדמת ומועילה למה שחשוב לי כהורה או שהיא מרחיקה?.  על פי עקרון זה, אם ההתמודדות עובדת ומשפיעה יש מקום לשקול לעשותה שוב או יותר ואם לאו יש מקום לחפש משהו אחר וחדש. גישה זו, מזמינה את ההורה להיחלץ מהעמדה של ה"צודק", משום שעמדה זו עלולה לגרום להורה לעשות "עוד מאותו דבר", קרי, עוד מארגז הכלים ההורי שכרגע לא עובד. ההורים של נטלי עושים עוד מאותו דבר, האבא בדרך כלל מנסה לעורר בה רגשות אשמה "אם את לא באה, זה הורס את הטיול", האמא מביאה את רגשותיה הקשים "אל תעשי לי את זה, זה קשה לי" ושניהם מתרפקים יחדיו על העבר בפניה "שהיינו ילדים, זה לא היה אותו הדבר...". תגובות אלו מובנות וטבעיות, אבל הם גורמות יותר כעס וריחוק אצל נטלי. הגישה ממוקדת פתרון מזמינה את הוריה של נטלי לא ללכת לדלתה של נטלי ולעשות עוד מאותו דבר שלא עובד, אלא לעצור ולחשוב מה אפשר לעשות אחרת, שיקדם את כך שנטלי תהיה יותר חלק מהחוויות המשפחתיות המשותפות.



ג. מעמדה צודקת לעמדה גמישה ויצירתיות
הבה נעיין בתמליל שיחה קצר עם הוריה של נטלי.

אמא: חשוב לנו מאוד שנטלי תבוא לטיולים המשפחתיים, חשוב לנו הביחד המשפחתי.
אבא: לדעתי, היא צריכה לקבל עונשים. לא יכול להיות שהיא תעשה מה שהיא רוצה בבית.
מטפל: מה הכוונה עונשים? איזה סוג של עונשים?
אבא: אני מחרים לה את הפלפון. תאמין לי זה הכי טוב.
מטפל: אז אתה מחרים את הפלפון. איך זה השפיע עליה בעבר? האם בעקבות כך היא באה יותר לטיולים ואירועים משפחתיים?
אבא: אממ...
אמא: אבל שנינו יודעים שאצל נטלי זה לא עוזר. היא נסגרת יותר ויותר, היא לא מדברת איתנו אפילו מספר שבועות...נטלי צריכה דברים אחרים...
מטפל: דברים אחרים?
אמא: כן...מאוד חשוב לה כל הזמן להיות מיוחדת, לא יודעת אולי כי היא בכורה וגם היא הייתה רגילה להיות רק איתנו חמש שנים עד שבאו האחים שלה...
אבא: היא באמת אוהבת שאנחנו נותנים לה את המיוחדות שלה. זה מרכך אותה כל כך...
אמא: שאני חושבת על טיולים שהיא מחליטה לבוא...בטיולים שהיא תכננה אותם ביחד איתנו, זה עשה לה טוב גם בטיול עצמו וגם ביחס שלה לשאר האחים.

"חנוך לנער על פי דרכו". אין תיאוריה אחת שעובדת אצל כל הילדים, אין עצה ופתרון קסם שיפתור את ההתמודדות ההורית. כל ילד במשפחה נמצא במקום אחר שתלוי במשתנים רבים: המזג שלו, העמדה הנפשית שלו באותה תקופה, המיקום שלו בתוך המשפחה, השיח החברתי הקיים ועוד. התפקיד של ההורה הוא לנסות לכוון באופן גמיש ויצירתי את הדברים שעובדים כדי לקדם את מה שנראה להם חשוב. ההורים של נטלי מבינים שבמקום שהיא נמצאת עכשיו ענישה והחרמת פלפון היא לא מה שמקדמת ולכן הם חיפשו וחקרו את מה שיעזור לנטלי לצאת מחדרה ולהיות יותר במשפחה. הרעיון שהיא צריכה להרגיש מיוחדת עבד בעבר והם משערים שהוא יכול לעבוד יותר, אבל ייתכן שבהמשך הם יצטרכו לחפש דברים נוספים שעובדים עם נטלי. מיותר לציין, המטרה אינה מקדשת את האמצעים, גם אם הדרך עובדת היא צריכה להיות תואמת את העולם הערכי של ההורים.

ד. דפוסים הוריים מקדמים ומעכבים
המטפל המשפחתי מארי בואן סבר שאותם תגובות הוריות נובעות בחלקן ממשפחות המוצא שלהם. ההורים מביאים מהבית שבו הוא גדלו את הדפוסים (וגם ערכים ומסרים) למארג המשפחתי המשותף שהם הקימו. מתוך כך, תפקיד ההורים הוא  לבחון את אופן התגובות והדפוסים שהם קיבלו ממשפחת המוצא שלהם (לשתוק או להתעלם שכועסים, לחבק שמרגישים ריחוק, לפתח ציניות כשעצוב ועוד) ולבחור מחדש האם דפוס זה מקדם אותם או לא. בעצם, הטיפול המשפחתי מזמין את ההורים של נטלי למסע חשוב ואולי מרגש שבו הם בוחנים את המורשת החינוכית המשפחתית שהם ספגו ולהתאים ולזקק אותה לנטלי לפי צרכיה.