צרו קשר

הורות סקרנית

יש לי משקפיים!
דורית: (בהתלהבות) אבא, תראה! יש לי משקפיים!
אבא: (בקדרות) לא נורא...היום משקפיים נחשבים כאביזר אופנתי.
דורית: (קופצת) אני לא מאמינה, זה כל כך יפה עליי. אני עכשיו הולכת לבני עקיבא להראות לכל החברות.
אבא: אל תתביישי. תהיי בטוחה במי שאת. זה דווקא נראה בסדר.

השלמה חזותית
הרמן לודוויג פון הלמהולץ, רופא ופיזיקאי גרמני חקר את תורת האופטיקה במאה התשע עשרה. הלמהוץ, בחן את התפקוד החזותי של עין האדם והסיק שעל יסוד המידע המועט החודר לעיניים, חייבת להתרחש מעין התערבות בלתי מודעת שבמהלכה המוח משלים, מתקן ומסדר את המידע החסר על יסוד ידע והתנסויות קודמות שקיימות בו. תמונת העולם ההגיונית והעקבית שמצטיירת בתודעת האדם אינה השתקפות של המציאות האובייקטיבית הסובבת אותנו, כי אם יצירה סובייקטיבית במוח.
אם נתרגם את התפיסה החזותית של הלמהולץ למרחב התקשורתי של האדם, הרי שדרכו של הנמען להשלים במוחו את דברי המוען. כמעשהו של המוח, כך דרך הבריות להניח איך האחר חושב ומרגיש, על פי הידוע לו. כך, אבא של דורית השלים במוחו את החוויה של דורית מתוך עולמו הפנימי. סבור הוא שחווית משקפיים חדשות היא חוויה קשה לכן מן הסתם דורית עצובה ומתביישת במשקפיים החדשות.
דא עקא, עולמה הפנימי והחברתי של דורית אחר לגמרי - היא שמחה במראה החדש שלה. מתוך פער התפיסות לגבי חווית משקפיים, האבא בכוונתו הטובה מנחם ומעודד את בתו, אולם דורית אינה צריכה נחמה כלל.  דורית יוצאת מהמפגש עם אבא מבולבלת קמעא ואינה מבינה מדוע אביה מגיב בצורה כה קרה ומרוחקת.



עמדת אי ידיעה
הגישה הנרטיבית מציעה להיפגש עם אנשים ממקום של אי ידיעה וסקרנות.  להניח את הרעיונות שאיתם אנחנו באים ולבוא ממקום פתוח שמאפשר למידה ומציאה של מחשבות ורעיונות חדשים. עמדה זו, מצריכה לצאת באומץ מהמקום הנוח והבטוח ולהיות במקום סקרן לאחר, כמו אנתרופולוג שחוקר תרבות. בעמדה זו, אין האדם המקשיב ממלא את הפערים שבדברי חברו בעמדותיו, אמונותיו וידיעותיו שלו, אלא נשאר בסקרנות לגבי התכנים הספציפיים והייחודים של המספר כהווייתם.
נחזור אחורה בזמן, כאשר אביה של דורית נמצא בעמדת אי ידיעה:

דורית: (בהתלהבות) אבא, תראה! יש לי משקפיים!
אבא: וואו. נראה שאת שמחה עם זה?
דורית: (קופצת) כן!. אני לא מאמינה, זה כל כך יפה עליי. אני עכשיו הולכת לבני עקיבא להראות לכל החברות.
אבא: איזה כיף. המשקפיים יפות עלייך. תיהני מתוקה!

עמדת "אי ידיעה" מאתגרת את אבא של דורית לפסוע צעד אחורה ולבדוק את המקום של בתו: "נראה שאת שמחה עם זה". אבא של דורית נצרך להניח את השערותיו לגבי איך דורית מרגישה, ולבדוק איתה איך זה בשבילה. הוא מוותר על סימני הקריאה ומניח סימני שאלה בשיח. מתוך שהיא מספרת שהיא שמחה במשקפיה, האבא שוהה  בחווייתה הטובה ולא מנחם אותה בניחומי סרק. אין בכך זיוף בתגובה של אבא, אלא התכווננות למקום שביתו נמצאת כרגע.

הקשבה לצורכי הילד
עמדת "אי ידיעה" מזמינה את ההורה לפתח מיומנות של הקשבה ולא רק של דיבור, לשים לב לילד שמולנו ולנסות להבין את שפתו. להעז לעתים לפסוע  עם הילד בנבכי השיח בלי התחלה וסוף מוגדרים, לא להגדיר מראש מה הסיפור שעומד בפנינו. בסודה של עמדה זו, ניצבים ערכים של כבוד והקשבה לסיפורו של הילד. שאלות אפשריות של אי ידיעה כוללים: "איך אתה עם זה?", "זה אירוע משמח או מעציב?", "שאת מספרת לי את זה עכשיו. יש דרכים שאוכל לעזור לך?" "שאתה אומר מציקים לי. למה אתה מתכוון? מה זה מציקים?"
בוודאי שהידע הקיים וניסיון החיים של ההורים הוא חשוב ונצרך ועל ידו ההורה מכוון את ילדו. אולם ההזמנה היא לראות את הידע כמאגר אפשרויות ולא וודאות. כך, אבא של דורית יכול להיות קשוב לצרכיה של דורית שהם לשמוח איתה במשקפיה הוורודות והחדשות.